בדיקת מי שפיר


בדיקת מי שפיר מאפשרת איתור של הפרעות כרומוזומליות, מחלות גנטיות או הפרעות בסגירת התעלה העצבית של העובר לפני הלידה

בדיקת מי-שפיר, הינה בדיקת פולשנית, המתבצעת בין השבוע ה-16 להריון לשבוע ה-20 להריון
המקרים בהם מומלץ לאישה ההרה לעבור את בדיקת מי השפיר הינם -

נשים מעל גיל 35.
לנשים בעלות סיכון מוגבר לתסמונת דאון .
בסיכון יתר למחלה תורשתית הניתנות לבדיקה.
אישה שבהריונה הקודם היה עובר עם בעיה כרומוזומלית.  
כאשר יש חשד למום פתוח בתעלה העצבית של העובר.
כאשר באחת או יותר מהבדיקות (חלבון עוברי, שקיפות עורפית, סקירת מערכות) עלו ממצאים לא תקינים.
ישנם מקרים, שלמרות שאין סיבה רפואית מוצדקת, האישה ההרה בוחרת, על דעת עצמה, לעבור את הבדיקה.

בשבוע ה- 13 להריון, ניתן לעבור בדיקת סיסי-שיליה המחליפה את בדיקת מי השפיר. במהלכה מחדירים צנתר דרך צוואר הרחם אל הרחם ובאמצעותו שואבים סיסים.
יתרונה של שיטה זו על פני בדיקת מי השפיר, הוא שהיא מתבצעת בשלבים די מוקדמים של ההריון, ואם מתעוררת בעיה בגינה יש לסיים את ההריון, יהיה ניתן לעשות זאת על ידי גרידה ולא על ידי גרימה של לידה מוקדמת.
חסרונה של שיטה זאת ביחס לבדיקת מי השפיר, הוא ששיעור ההפלות בעקבות בדיקה, זו גבוה יותר משיעור ההפלות כתוצאה מבדיקת מי השפיר.

בדיקה מי השפיר מתבצעת בתנאים סטריליים ותחת בקרת אולטרסאונד.
בתחילת הבדיקה הרופא צופה בעובר, בשיליה ובמי השפיר. במהלך הבדיקה, לאחר חיטוי העור, מחדיר הרופא מחט דקיקה מהבטן אל שק מי השפיר. לאחר החדרת המחט, הרופא שואב 20 סמ"ק נוזלים ממי השפיר (כמות שמתחדשת תוך מספר שעות ואינה מזיקה לעובר). הנוזלים שנשאבו נשלחים לבדיקה במעבדה, שבה מגדלים את התאים שבנוזל בתנאים מיוחדים ומבצעים בהם בדיקות. ברוב המקרים, מתקבלת תשובה רק לאחר כשלושה שבועות מרגע הבדיקה
זוהי בדיקה בטוחה יחסית ויחד עם זאת יש בה סיכון קטן מאוד להפלה או להתפתחות זיהום. 
לאחר הבדיקה מומלץ על מנוחה של 24 שעות, ולהמנע מפעילות מאומצת. הכאב שנגרם כתוצאה מהבדיקה זהה לכאב של בדיקת דם לעתים יהיו התכווצויות במקום הדקירה ב-24 שעות הראשונות וניתן לקחת אקמול .

אם לאחר הבדיקה חום גופך עולה, יש לך ירידת מים או שאת מרגישה התכווצויות ברחם גשי מיד לבדיקת רופא.